אודיסאה: מסע שראוי לעשותו

[מאת ערן אבירם]

Odyssey: The Complete Game Master's Guide to Campaign Management הוא מדריך המנחה השלם לניהול מערכה. כמו תת-הכותרות של שלושת הספרים הקודמים של אנשי Gnome Stew, יוריקה (501 רעיונות לעלילה), מסכות (1,001 דב"שים), ו"לעולם לא בלתי-מוכן" (המדריך השלם להכנת המפגש) גם זו מתארת בפשטות ובמדויק את מה שהספר מציע לכם. ובדיוק כמו בשלושת הספרים הקודמים, הספר עונה על כל הציפיות, ואפילו מעבר לכך.

תקציר הביקורת, לממהרים:

זהו ספר מקצועי שנעשה בידי אנשים בעלי היכרות עם מספר רחב של שיטות וגישות משחק, והבנה של העקרונות האוניברסליים שעומדים מאחורי משחק תפקידים מהנה. למרות שהוא סובל מאריכות יתר לעיתים, ומפיל את כל האחראיות על כתפי המנחה, ספר ההדרכה הזה פחות או יותר מבטיח מערכה מהנה לכל מי שישתמש בו במלואו – ולא משנה השיטה, סגנון ההרצה, העולם, ואופי המשתתפים. פשוט כך.

"אבל אני כבר יודע להריץ מערכה!"

עוד לפני שהקורא הפוטנציאלי בכלל מרים את הספר (או קונה את ה-PDF, וואטאבר), ניצב בפני הכותבים מכשול גדול: תחילה הם צריכים לשכנע אותי שאני בכלל צריך את הספר הזה. מנחים רבים אומנם מחפשים לשפר את מלאכתם ושמחים ללמוד דברים חדשים, אבל מנחים רבים אחרים בטוחים שכבר יש להם את כל התשובות, ושהניסיון שלהם מספיק לגמרי.

לשם כך משתדל הספר להבהיר כבר מהרגע הראשון, וגם מהכיתוב על הכריכה האחורית, שהוא לאו דווקא בא ללמד אותך מה "נכון"; הוא בא להציע לך כלים. כל מנחה נתקל בבעיה בשלב כזה או אחר במהלך הרצת מערכה, בין אם לא הצליח להרים אותה מלכתחילה, או שהיא התמוססה לו במהירות, או שדברים נזלו לכיוון לא צפוי, או אלף ואחת צרות אחרות. או! אז אם תקרא את הספר הזה, תמצא כלים שיעזרו לך להתגבר על הבעיות האלו ממש.

רק אחרי שאתה מתחיל לקרוא כמו שצריך, אתה מבין שהספר מבקש לעשות גם מעבר לזה, וללמד אותך סט מיומנויות שלם ומועיל, שככל הנראה לא הכרת.

הספר שם דגש על "ניהול מערכה", כמו שמצויין בתת-הכותרת. מהו בעצם ניהול, וספציפית, של המערכה? ובכן, זה כל מה שעושים בין פגישות, כדי לוודא שהמערכה מתפתחת; זה לשים עין על הדב"שים שמשתנים עם הזמן; זה לפתח את העולם באופן המושפע על ידי המתרחש במשחק. אבל זה גם להצליח להרים אותה מלכתחילה ולתאם ציפיות היטב לקראת העתיד לבוא; לסיים אותה באופן יפה או לדעת לחתוך אותה בזמן, אם היא חסרת תקנה; להתמודד עם בעיות כמו שחקנים שמתנהגים באופן מפריע, ופתירת הבעיה בשורש, לא רק טיפול בסממנים, תוך הבנה של המניעים שלהם, כדי לשמור על בריאותה של המערכה בשלמותה. הרי מערכה היא גם השחקנים המשתתפים בה.

כולנו כבר עושים את כל זה, באופן מודע יותר או פחות, בהצלחה כזו או אחרת – כל אחד טוב מטבעו במשהו אחר. רוב הזמן אנחנו מקבלים תוצאות טובות ומהנות, ולכולם כיף. אז למה להקדיש מאמצים וזמן כדי להפוך את ההתנהלות הזו למסודרת, לניהול מערכה מאורגן? בדיוק מאותה סיבה שתמיד כדאי לארגן דברים באופן מסודר: כי כך מבטיחים איכות גבוהה באופן עקבי. כך לומדים לחזק את הנקודות החלשות, לצפות את הקשיים ולמצוא להם תגובה, ולהמשיך לתמוך בהצלחות ולפתח אותן להצלחות מסחררות.

הספר מבדיל יפה בין תפקידו של המנחה בעודו "מריץ" את המשחק, בשולחן, לבין תפקידו כמנהל המערכה, ולמרות שהשניים לעיתים משתלבים לזמן קצר, בדרך כלל אלו הם כובעים נפרדים. אני אפילו מכיר קבוצות בהן נעשה הבידול הזה באופן מעשי: ישנו מנחה אחד שמריץ את המשחק, אבל בין המפגשים הוא עובד עם מנחה נוסף על פיתוח וניהול המערכה.

ההתחלה: מהי מערכה?

סדרה של הרפתקאות. אבל כבר ידעתם את זה.

מהן מטרותיה של המערכה? זו שאלה יותר טובה. לעשות כיף לכולם, כמובן, אבל השאלה היא איך משיגים כיף. הספר מסקר יפה את מטרותיה של כל מערכה – לפתח סיפור, לפתח דמות ולפתח קשר רגשי – ומסביר באופן משכנע מדוע חשוב לשים לכך לב, תוך כדי רמיזה לכלים שבקרוב יסוקרו, שיעזרו לנו, בעצם, פשוט להשיג את המטרות האלו.

"הזמן שתקדיש לניהול המערכה," מסביר הספר, "יעזור לך להבטיח שלכל הקבוצה יהיו את אותן הציפיות מהמשחק, שלדמויות יהיו הזדמנויות לגדול ולהשתנות, ושלכל ההתרחשות הזו יהיה את הסיכוי הטוב ביותר להפוך לחוויה זכירה ומהנה עבור כל המעורבים בדבר."

ומה היא זו, אם לא הסיבה שנפגשנו לשחק מלכתחילה?

כמובן, לא כל אחד יצטרך את כל העצות, או ירצה להשקיע את אותה כמות של זמן ומאמצים במשחק. כדי לספק פתרונות בכמה רמות שונות, מספק הספר כמה גישות שונות, ושכל אחד ימצא את זו שנוחה לו. תחילה הוא מחלק את הניהול לארבע שכבות: משתתפים, דמויות שחקן, רקע וסיפור. לכל שכבה יש דרישות עליהן צריך לענות, אך יש ביניהן אינטראקציה, שיש לשים אליה לב. הוא גם מחלק את המיקוד לשלושה שלבים: התחלה, אמצע וסוף. זוהי גם הדרך בה הספר מחולק בהמשכו.

מתחילים בהתחלה

הספר נותן את מלוא הכבוד והחשיבות לשני הדברים החשובים ביותר בתחילתו של משחק: ניהול ציפיות ובניית קונצנזוס, היסודות המוצקים עליהם אפשר לבנות מערכה מפותחת. פרק שלם מוקדש לתבנית המערכה, אוסף של דברים שכדאי לכתוב לעצמך, לסכם עם השחקנים, ולהחליט כבר עכשיו, כדי למצק את הציפיות ולבנות לעצמך מפת דרכים להמשך – אפילו כשאתה עוד לא ממש יודע לאן הולך הסיפור (אם בכלל יש כזה).

אבל רגע, איך בכלל מחליטים להתחיל לשחק מערכה? הספר מקדיש פרק שלם נוסף למתן עצות לאופן שבו כדאי לבחור את המערכה הבאה. סיעור מוחות משותף, הבאת Elevator Pitch מוכן מראש, בחירה מרשימה, ועוד – תוך הסבר על ההבדלים והניואנסים הקטנים בין גישות שונות, כדי לעזור לך לבחור בדרך שבה תרצה להתחיל.

ממשיכים באמצע

מנחים רבים מוצאים עצמם כותבים די הרבה טקסט למערכה. אישית, אני נוהג לצמצם מאוד בכתיבה, אבל גם אני זקוק לדרך כלשהי לסדר את הדברים ולשמור רשימות חשובות.

הספר מציע מספר דרכים לסדר את המידע על המערכה שלך: איזה קטגוריות לארגן בתוכנת הטקסט שלך (אני משתמש ב-Evernote; לדעתי בימינו כל מי שיש לו מחשב נייד או טאבלט, כדאי לו מאוד להשתמש בפנקס דיגיטלי); איזה מידע כדאי לשפוך לתוך מסמך המערכה, ובאיזה סדר – מה חייבים להחליט לגבי עולם המערכה כבר עכשיו ומה כדאי לדחות עד מאוחר יותר (הוא אפילו מצטט את עולם המבוך, "השאר חללים ריקים"); לא צריך להמציא את הגלגל, השתמש באינטרנט כדי לחפש דברים שכבר עשו לפניך והשאל מהם דברים; וכן הלאה. הוא מציע לשים לב לחולשות שלך כמנחה ולשים את הדגש שם. המטרה במסמך הזה היא לעזור לך, אישית, לזכור את הדברים החשובים כדי שתוכל להעביר את העולם והסיפור – ואתה חזק מטבעך בתחומים מסוימים, אז אין צורך לבזבז זמן ולהתעמק בהם.

במילים אחרות, Odyssey מפרט איזה מידע חשוב להשיג, ואז גם אומר כיצד לסדר אותו – הוא פשוט מסקר הכל.

הספר ממשיך ונכנס למגוון פרטים, ללא רחמים. למשל, בחלק שעוסק בתחילתה של מערכה, הוא מחלק לחלקים את כל התהליך: גיבוש קונספט, בניית מסגרת, כתיבת הבסיס והפגישה הראשונה. הוא מסביר כיצד בעצם אתה עובר את זה בראשך אוטומטית, מסביר למה כדאי להיות מודע לכך, ומציג את הדברים עליהם כדאי לחשוב כשבאים לבצע כל אחד מהם. הוא נכנס לפרטים בכל אחד מהשלבים: יש עמוד שלם שמוקדש רק לאופן בו כדאי לכתוב טיזר שיגרה את השחקנים להיכנס למערכה בהתרגשות. יש דיון, פרטני למדי, בשאלה לגבי תפקידן של דמויות השחקן בעולם ומבנה החבורה, עם הצעה לשים לב לכך שיש שיטות שמצפות מהדמויות למלא תפקידים מסוימים בחבורה (הכוהן המרפא, למשל), ושבמידה והחבורה לא עונה עליהם, כדאי להשתמש בחוקי בית כדי לפצות על כך, להתאים את סגנון המערכה, או להשתמש בדמות מנחה (כולל אזהרה מהסכנות שבדמות שכזו).

הספר נותן עצות חכמות, ישימות, ומועילות, בכל השלבים. פשוט נפלא.

כל תת-פרק בספר מלווה בדוגמאות לכל אורכו, ובהן שחקנים מהסוג שאתם מכירים, ועם שיטות ועולמות מוכרים יותר או פחות – אף דוגמא אינה "גנרית", עם "משחק פנטזיה כלשהו". בסוף כל פרק מופיעים שתי דוגמאות הופכיות, המציגות את האופן בו נושא הפרק נעשה טוב, לעומת האופן שבו הוא נעשה רע (ללא מחשבה מוקדמת, ללא הבנה של התהליכים) כדי שנראה את ההשלכות שהתובנות שלמדנו יכולות למנוע. גם אלו אינם תיאורים סתמיים – קל לזהות הרבה מהדברים האלו בעצמנו, וכך מבינים שכדאי ליישם את העצה, כדי להמנע מהמצב המתואר. הפעם ההיא בה התעקשתי לדחוף את המפגש מעבר לסיום ולתוך קרב גדול, כדי להרשים את כולם עם המפלצות המדהימות שהכנתי, מתעלם מכך שהשחקנים עייפים, ובכלל, היו להם כבר יותר מדי קרבות במפגשים האחרונים? בטח שאני זוכר את זה. אם אהיה מודע לדברים שנאמרו בפרק, אוכל למנוע מצב שכזה בפעם הבאה.

כולנו בוגרים פה

הספר מניח שאתה לא ילד. לאו דווקא מבחינת גיל, אלא שאתה מגיע בגישה בוגרת למשחק, ומעוניין לעשות אותו טוב וחכם. שאתה מוכן להשקיע מאמץ, לפחות במידה מסוימת, ולקחת את עצמך ואת המשחק ברצינות. אבל הוא גם מתחשב בכך שזהו רק תחביב, ושאנחנו רק אנשים: שלפעמים אנחנו מתלהבים מהקיקסטרטר החדש או מהרחבה חדשה שהוכרזה, שהעבודה אוכלת לנו את הזמן, ושלחלקנו יש ילדים. מבחינתו, אלו הן בסך הכל עוד נקודות שראוי להתייחס אליהן. הספר לעולם לא גוער בך – כולנו זוכרים שזה רק משחק, ובסה"כ באנו להנות, גם אתה, המנחה.

יש התייחסות יחסית נרחבת למשחק אונליין; למשל בחלק שדן ביצירת מערכה, ניתן דגש על סגנון סיעור מוחות ספציפי שיהיה נוח יותר ליישם במדיום כזה. הספר גם ממליץ על שימוש בכלים אונליין, כדוגמת שיתוף מסמכים בגוגל דרייב, כדי שהחבורה תוכל לארגן ביחד דברים, ועל מנת לשמור מידע חשוב בענן, כדי שיהיה נגיש בכל מקום.

ניהול היא מילת המפתח

חלק נכבד מהספר מוקדש ללימוד המיומנות של ניהול סיכונים. את רוב שאר העמודים אפשר לראות כאוסף עצות מאנשים מיומנים ובעלי ניסיון במשחקי תפקידים ויחסים חברתיים בכלל, ובכולם תזהו את עצמכם, ולעיתים קרובות גם שיקולים שכבר עברו לכם בראש, רק לאו דווקא באופן מודע. אבל הפרקים המוקדשים לניהול סיכונים באים לנסות ללמד את הקורא מיומנות שהוא כנראה בכלל לא מכיר, ושלא נראית, על פניה, כשייכת לעולם משחקי התפקידים.

הספר מסביר תחילה מדוע חשוב בכלל ללמוד ניהול סיכונים – זהו חלק מהותי מניהול, כל ניהול – ואז מראה לך כמה בעצם זה חלק בלתי נפרד מניהול המערכה, עם מגוון דוגמאות שקל להזדהות עימן (מה לעשות כשהשחקנים עושים משהו מהפכני, בעל השלכות בומבסטיות על הסיפור? מה לעשות כשדמות שחקן מוחלפת? מה קורה למערכה אם שחקן נאלץ לעזוב את הקבוצה? ועוד). אומנם הוא נותן הצעות לפתרון כל אחת מהבעיות האלו, אך חשוב מכך, הוא מסביר לך כיצד לזהות סיכונים ולהתמודד עימם, יהיו אשר יהיו.

בהמשך מפורט סדר הפעולות של ניהול סיכונים, כולל דוגמאות רלוונטיות והצגת הלך המחשבה הנפוץ אצל כל מנחה, כדי להראות שגם זהו תהליך שאנחנו עושים אוטומטית, אבל כדאי בהחלט להביא אותו לחזית ולעשותו באופן מודע. בדומה לרוב שאר הספר, ניתן לך אוסף כלים שמשתלבים יפה בארגז, ויכולים לבוא לעזרתך אם תחליט לקחת אותם ברצינות ולהשתמש בחלקם או בכולם. במינימום, מספיק לקרוא את הפרטים האלו פעם אחת, פשוט כדי להיעשות מודע לדרך החשיבה הזו.

אבל מערכה בנויה מהרפתקאות!

וגם מהפגישות עצמן, כן, ולא זונחים אף אחד מהדברים האלו. הספר מתאים למי שכותב את כל ההרפתקאות שלו בעצמו, או למי שאוהב להריץ בעיקר הרפתקאות מוכנות (כמוני); למי שנוהג לשבת מראש ולתכנן פרטים מורכבים או למי שנוהג לעשות את ההחלטות המשמעותיות באלתור במהלך ההרצה (כמוני); ואפילו למי שנוהג להריץ בכלל בלי שיטה (נפש אומללה, אומללה שכמותו).

בנושא בניית הרפתקאות, הספר לא מרחיב כל כך. הוא מציג למשל כמה מבני הרפתקאות נפוצים, ומדבר על כמה חשוב שלא למנוע מהשחקנים להשיג את הרמז הבא (למשל, לעולם לא לדרוש הצלחה בגלגול קוביה כדי לספק רמז קריטי; דיברנו על זה באריכות בפרק 17 של על כתפי גמדים). אבל הוא לא מתעסק בזה יותר מדי. הוא מרחיב בעיקר באופן שבו כדאי שההרפתקאות יהיו קשורות אחת לשניה, ועל האופן שבו על המנחה לשנות ולהתאים אותן ככל שדברים מתקדמים; דברים לשים לב אליהם במהלך הרצת ההרפתקה או בנייתה, כמו שמירה על קצב, וכו'. הוא מציע דרכים להתאים הרפתקאות מוכנות לחבורה שלך, ומתייחס מעט גם לנושא של אלתור חלקים מההרפתקה או מפגשים. הספר שומר על עצמו היטב בתחום הדיון של מערכות, ומסביר איך לנהל את הסיפור (והשינויים, והשחקנים, ועוד) כחלק ממכלול המערכה.

יש התייחסות נרחבת לתפעול בעיות בהרפתקה, מאחר וזהו חלק מנושא ניהול הסיפור הכללי. למשל, מוצעות דרכים מעניינות להפעיל את השחקנים אפילו אם סרבו להצעה להרפתקה. יש גם דיון בשאלת מבנה ההרפתקה: למשל, מערכה מבוססת פרקים דורשת הרפתקאות שבנויות אחרת ממערכה לינארית, מתפצלת, או ארגז חול. הספר מסביר מהן הנקודות אליהן יש לשים לב בכל מבנה שכזה.

ועוד ועוד ועוד

יש עוד נושאים חשובים רבים שהספר מקדיש להם מספר דפים:

התפתחות דמות, ציפיות של שחקנים שונים מדמויותיהם, ותפקידך כמנחה בתוך כל זה; איך לשמור על הנישה של כל דמות (שהמכשף לא יתפתח לכיוון שמעלים את הצורך ביכולותיו של הנוכל); איך לקדם את הסיפור אחרי כשלונות, ולנצל אותם כהזדמנות; איך להתמודד עם סוגי שחקנים שונים באופן יעיל (תוך כדי הסבר למה השיטות הישנות וה-"ברורות מאליהן" אינן עובדות), איך להפיח חיים במערכה שהמשתתפים בה התחילו לאבד עניין (למשל לאור הסכנה שבמשחקים חדשים ונוצצים, שמושכים תשומת לב), ועוד.

פרק שלם מוקדש לשאלה מתי נכון לסיים מערכה, איך להבחין בסימנים מראש, איך להגיע לסיום באופן מספק, ובמידה והוחלט לחסל את המערכה כדי לגאול אותה מיסוריה, גם מה כדאי ללמוד מכך לפעם הבאה. זהו נושא שממש לא זוכה למספיק הערכה, ובהחלט מגיע לו הסבר שלם ומפורט – למרבה השמחה, הפרק הזה גם עשוי היטב.

לסיכום ביניים: אומנם חלק מהנושאים מקבלים קצת פחות מדי התייחסות, ולפעמים חלק מהעצות לא מספיק בשרניות לטעמי, אבל סה"כ היקף הנושאים מרשים מאוד, ואיכות העצות נעה בין מצוינת למעולה.

לא חף מבעיות

מהרגע הראשון יוצר הספר הפרדה מלאכותית בין מנחה לשחקנים. במקום להכיר ב-"משתתף במשחק", הטקסט פונה אליך כמנחה, כמי שמובדל מהם, השחקנים. אפילו פעם אחת הוא לא פונה לשחקנים עצמם, וכל העצות מיועדות לך, הו מנחה. אומנם הוא מבדיל בין התפקידים השונים שבאופן קלאסי נחשבים כתפקידים מנחה – למשל, להבין במכאניקה, לבנות את העולם, ליזום את הסיפור, וכו' – אבל בשום מקום לא מפריד אותם *לאנשים* שונים. מבחינת הספר, המנחה הוא זה שצריך לנהל את סיעור המוחות של גיבוש קונספט המערכה (הוא זה שעוקב אחרי המתרחש, הוא זה שאחראי לרשום דברים, וכו'), המנחה הוא שצריך לפתור בעיות בין השחקנים, ועוד ועוד.

אפילו בסעיף שנכנס לפרטי פרטים לגבי יצירת הדמות – כולל ארבע הגדרות בהן כדאי שהדמות תעמוד (אמינה, מתאימה למערכה ולשאר הדמויות, נכונה מכאנית, ומספקת), הספר אומר שתפקידו של המנחה הוא להנחות את השחקנים לנסות ולהשיג את התנאים האלו. בהמשך הוא מסקר סוגי שחקנים, כלומר, ממה הם נהנים, מהן ההגבלות שלהם וכו', אבל רק על מנת לעזור למנחה לזהות את הסוגים הללו בחבורה שלו.

מה שמוביל אותה לתלונה הגדולה שלי: Odyssey מניח שכל האחראיות על המנחה. המנחה הוא המבדר, הוא האחראי להנאה של כולם. מי צריך לקדם, או אפילו להתחיל, את הסיפורים האישיים של הדמויות? המנחה. מי דואג שכולם ידעו את החוקים ויבנו דמויות כמו שצריך? המנחה. מי צריך לקרוא את הספר, כדי להבין את האופן בו בנויות מערכות ואת גלגלי השיניים שמניעים שחקנים וסיפור כאחד? המנחה.

בעוד שאני מסכים שחייב להיות בורר, מישהו שמחליט סופית לגבי כל דבר במשחק (האם הכישרון הזה בפנים או בחוץ, האם החוק הזה מפורש כך או כך, האם יש עכשיו מקום לסיפור אישי של הדמות, וכו'), פשוט כדי שנוכל להמשיך הלאה, ושזהו אחד המאפיינים המרכזיים של הבחור שיושב ליד השולחן ונרצה לקרוא לו "מנחה", אין זה אומר שזו אחראיותו של המנחה *להעלות את כל זה מלכתחילה*, ולדאוג בעצמו שהשאלות האלו ישאלו, ללא שום ציפיה שהאחרים יעשו משהו בנידון. כאילו אין שום צורך שמישהו מלבד המנחה יהיה מודע לשיקולים מטא-משחקיים כלשהם – כאילו השחקנים הם רק אורחים שבאו להציע מה שיש להם בראש, לא נדרש מהם דבר. זו פשוט גישה לא בריאה לחוויית המשחק. השחקן אינו איזה יצור מופלא בטבע אותו יש לחקור ולנסות לפרש את דרכיו; הוא משתתף פעיל, והוא צריך להבין את הטעם שלו ולאן זה מוביל אותו, לנתח את הציפיות שלו ולדעת שהן קיימות ונבדלות מאלו של אחרים בסגנון ולא באיכות – שאין מובן מאליו, ואין טוב ולא טוב. והוא לא ילמד את זה – אלא אם יקרא ספר בדיוק כמו Odyssey! אלא שהספר עצמו לא מעודד זאת בשום אופן.

חשוב לציין שהספר כל הזמן מדגיש את חשיבות הדיון בחבורה – כל נושא, כל בעיה, כל שיקול, כדאי לעשות בקנה מידה של כל הקבוצה ולפתור באמצעות דיון והבנה הדדית. זהו הלקח העיקרי, שעובר כשתי וערב בכל הסעיפים לאורך הספר, וזה נפלא, אחד הדברים שהופכים אותו לספר מצוין בעיני. אבל הוא תמיד מניח שהאחראיות להנאה, ושכל הדברים האלו יקרו כמו שצריך, היא על המנחה.

אם הכותבים מתכננים להוציא בעתיד ספר שמיועד לשחקן ועוסק בדרכים בריאות לפתח דמות, אז סבבה. אבל אם לא, אז העצות של Odyssey, והגישה שהוא מבקש להפנים לגבי תפיסת מקומה של הדמות במערכה, הם קריטיים עבור שחקנים לפחות כמו שהם קריטיים עבור המנחה – ולדעתי, הרבה יותר.

הטרוניה הזו מרגיזה אותי ממש, כמו שקל לראות, ולא רק בגלל שזהו נושא יקר לליבי. חשוב מכך, אילו רק הספר היה מפנה את עצמו לכלל האוכלוסיה – מה שהיה דורש כמה שינויים, ולא רק ברמת הניסוח – הייתי יכול לומר בלב שלם שזהו הדבר הקרוב ביותר *למדריך למשחק תפקידים נכון* שקראתי עד כה, ולהמליץ עליו כקריאת חובה לכל מי ששיחק כמה חודשים ואוהב את התחביב שלו. כרגע, אני יכול רק להמליץ עליו כמדריך המושלם לניהול מערכה, שזה אומנם בדיוק מה שהוא טוען להיות; אני רק מרגיש שהוא יכול היה להיות יותר מזה.

ישנן עוד כמה בעיות מינוריות בספר, אבל אף אחת מהן אינה פוגעת ממש בהנאה ובתועלת שאפשר להפיק ממנו:

לפעמים, בעיקר בהקדמות הפרקים, הטקסט מאריך יותר מדי. כמעט כמו הביקורת הזו, ומעיק כמעט כמותה. בנוסף, חלק מהדוגמאות מנוסחות בכיוון של "השחקנים התלהבו והמנחה היתה מרוצה", מבלי, בעצם, לתאר מצב ואת האופן שבו העצות של הספר מיושמות בו. זה קורה רק לעיתים רחוקות, אבל דווקא בגלל זה, זה מוזר.

העימוד לא רע, אבל הכותרות ותתי-הכותרות לא מספיק מובדלות זו מזו. למרות שתוכן העניינים טוב, הסימניות מסודרות יפה, ויכולת החיפוש ב-PDF תמיד מועילה, בעמודים עצמם כותרת ראשית נראית דומה מדי לכותרת משנית, וזה קצת מקשה למצוא עם העין את הנקודה שאתה מחפש. באמת שזו תלונה שולית.

אבל הבעיה הכי גדולה של הספר הזה, היא שהוא מכחיד את הצורך בבערך 75% מהפרקים של על כתפי גמדים. הוא פשוט מסקר כל כך הרבה דברים, ואומר בתכל'ס את אותם דברים – אך לעיתים הלקחים שהוא מעלה הינם מקיפים יותר, בעוד שאנחנו רק העלנו יישומים ספציפיים למצבים מסוימים.

סיכום

הספר הזה עושה את אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר לעשות בתחביב שלנו: הוא מבהיר דברים. בתחביב שבו כל אחד בטוח שהוא ממציא את הגלגל הכי עגול; שבו חצי מהמנחים חושבים שסגנון המערכה שלהם הוא יחודי רק להם ולכן אין אף לקח שהם יכולים ללמוד מאחרים, בעוד החצי השני בכלל לא חושב ללמוד לקחים מלכתחילה אלא פועל לפי אינסטינקט בלבד; בתחביב שבו איש הישר בעיניו יעשה, הספר הזה הוא בערך כמו לוחות הברית.

כמו Never Unprepared, הספר יושב איתך, המנחה או השחקן, ומסביר לך כיצד כדאי לראות את החוויות האישיות שאתה כבר מכיר, בזווית אחרת. הוא נותן שמות לדברים שלא הבנת שאתה צריך להגדיר, ועוזר לך להסדיר את תהליך החשיבה. הוא דוחף את התחביב לרמה גבוהה יותר, יותר מסתם אינסטינקט וניחושים, ומסביר מדוע אולי תרצה לעשות את סוגי ההשקעה שהוא מציע באופן משכנע יותר או פחות, איש-איש והעדפותיו.

הוא מראה לך את המצב, ומעודד אותך לרצות לשפר אותו. ואז הוא מספק לך את כל הכלים לעשות זאת. זה לא ספר של "עשה ואל תעשה" – אז בעצם זה לא כמו לוחות הברית – אלא כזה שנותן לך את הכלים באמצעותם תוכל להבין את המצב ולנתח אותו, לשימושך. אז כמו חז"ל.

אפילו שלעיתים הוא מאריך בדברים, בעודו מתמצת קצת יותר מדי במקומות אחרים, ואפילו שהוא כביכול מיועד למנחים בלבד, זהו לדעתי ספר חובה עבור כל חובב משחקי תפקידים. אני מחכה ליום שבו כולנו נדבר על מסגרת המערכה כדבר מה ברור מאליו, ולא כתגלית מפתיעה; הספר הזה מקדם אותנו לאותו יום חג.

הספר ניתן לרכישה באתר של Engine Publishing במחיר 25$ לגרסה מקוונת וקשיחה יחד, או בשלל מחירים בחבילות שונות וגרסאות PDF.

‹ ביקורת: Never Uprepared. חלק א'

איך מתחילים פרוייקט ›

עם התגית: engine publishing, odyssey, הנחיה, משחקי תפקידים
פורסם ב-סקירה