אז מה שיחקתי ב 2013

 2013

איך מסכמים שנה?

יש אנשים שמסתכלים על מה קרה להם, יש אנשים על מה שהם השיגו, יש אנשים שמדרגים את "ה-X הכי טוב" – בין אם איקס הוא שיר בלוז או אירוע ספורטיבי. יש אנשים שמסתכלים מה שונה אצלם היום לעומת לפני שנה.

ואני? אני הכל ביחד…

אבל מכיוון שלא הגעתם לכאן לקרוא על ייסורי נפשי הענוגה או "העוגיות הטובות של השנה", אני אתרכז במשחקים. אולי דרך המשחקים נלמד משהו מעניין?

אני רושם את המשחקים בהם אני משחק זו השנה השלישית – את אלה שאני מקדיש להםפ לפחות שעה מזמני, ובינתיים נרשמת מגמת מעורבת – זה מה שאומרים בשוק ההון כשאין באמת מגמה; ואם זה עובר מסך בערוץ 10 אז גם אני יכול.

 ב-2011 שיחקתי 30 משחקים. ב-2012 עשרים ושישה והשנה אארבעים משחקים. ארבעים! זה נשמע אולי תמוה, עד שאני נזכר ש-2013 הייתה השנה הראשונה בה לא הפעלתי פודקאסט ואתר. כשלא מדברים על משחקים, יש זמן לשחק אותם. מה שכן, לקראת סוף השנה נולד לי ילד חדש ומתוק, מה שכנראה ישפיע מאוד על סיכום 2014…

בנוסף לכמה משחקים הותקנו במחשב שלי, אני גם רושם האם סיימתי כל משחק, או שהתייאשתי באמצע – ובתור יקה ידוע, אם נטשתי משחק באמצע, כנראה שמשהו בו רקוב. אם נתעלם לרגע ממשחקים חסרי סיום, כמו Left 4 Dead  או משחקים מרובי משתתפים, השנה סיימתי 23 משחקים שונים, ויש עוד שישה משחקים שאני עדיין משחק, ואולי אפילו אסיים.

אז מה היו המשחקים האלה, שלקחו ממני כל כך הרבה זמן? אשתי בטח רוצה לדעת!

xcom-enemy-unknown-logo

השנה התחילה ב- XCOM Enemy Unknown, משחק האסטרטגיה המצוין, שכל כך התחברתי אליו, שהקדשתי לו מעל ששים שעות (תודה על הרישום, Steam!) ושיצרתי ממנו שורת פוסטים המספרת על עלילות "המדור הטכניוני להגנה על הכדור" תוך שימוש נלוז וזול בשמות חבריי לחיילים המסכנים כדי לסחוט לייקים בפייסבוק. בעוד זמן לא רב אתחיל לשחק בהרחבה Enemy Within.

סיימתי? כן, בהחלט, השימוש ב- Iron Man מומלץ בחום.

חייזרים תוקפים עברתי לשחק ילד בסיוט מתמשך עם Limbo. המוות הפתאומי החוזר תסכל רק מעט בדרך ל…רגע, תזכירו לי איך המשחק נגמר?

סיימתי? כן, עם אלף מיתות משונות. כדאי.

עברתי לשחק שוטר קשוח בלוס אנג'לס של L.A. Noire. מצד אחד הטכניקה של הבעות הפנים האמיתיות הייתה מדהימה וגם סוף סוף מצאתי משחק בו באמת חוקרים ומגלים משהו, ואפילו אפשר לטעות. המשחק נראה כמו שילוב מצוין של GTA  עם Mafia, אך עם זאת הייתי מתוסכל מאיטיות המשחק ומהצורך לנסוע המון ממקום למקום…עד שבסוף גיליתי שפספסתי את האפשרות להגעה מיידית. Doh ! מה שלא נפתר היה התסכול מחוסר האפשרות להמשיך שיחות או לחזור לנקודות שנאמרו בשיחות- אני חושב שהבעות הפנים והשאלות הביאו אותי ל-Uncanny Valley  של השיחות.

סיימתי? כן, וכמעט לא דרסתי אף הולך רגל. כמעט.

Voxatron הוא משחק יריות ממבט על (Shmup) בתחפושת של גרפיקת "אולד-סקול". לא הטעם שלי, לא טוב בזה ולא הייתי משחק בזה כלל אם זה לא היה מגיע בחבילה צנועה כלשהי.

סיימתי? לא. יותר מדי כשלונות ופחות מדי תמורה לאגרה.

הנסיון הראשון שלי לדוג מספריית המשחקים העצמומה משהו שיעניין את הזאטוט שלי  הניב את Jasper's Journey. משחק פלטפורמה שהזכיר לי את Jazz Jackrabbit יותר מכל דבר אחר, הוא חסר את ההומור (ואת האלימות) של שותפו לאליטרציה.

סיימתי? לא, למרות שהילד היה בעד.

אני חובב מושבע של משחקים שיתופיים, רק שלצערי כמעט ולא  יוצא לי לשחק בהם, כי כמה שאני עסוק עם משפחה, עבודה וכולי, החברים שלי עסוקים יותר. נקודות האור השנתית בתחום הזה היו זוג משחקי Trine ששיחקתי ביחד עם חבר, ונתנו לי שעות של חשיבה, קשקשת וצחוק משותף.

סיימתי? כן, ביחד עם חבר זה נחשב שעשיתי רק אחד?

מהחיוך הגדול של עולם פנטזיה חידתי, לדכדוך ושוטטות בדיונות חול. Spec Ops  נגע בי במקומות עמוקים והראה שגם למשחקים עתירי תקציב יכול להיות לב. גם אם הוא לב שחור ומצומק עם נטיות דכאוניות. משחק חשוב. בחרתי בשום מקום לא לשנות החלטות שעשיתי, גם אם ההשלכות מרות, ואני חושב שהמשחק

סיימתי? בהחלט, ואני גאה שהשגתי את A line, held.

Magic-the-gathering-duels-of-the-planeswalkers

ערבים רבים בימים אלה אינם מאפשרים לי לשבת שעות מול המחשב, אז כדי שיהיה איך למלא רבע שעה פנויה ועדיין לקבל עומק, שיחקתי ב Magic: Duels of the Planeswalkers 2013. שם ארוך, משחק מצוין – מג'יק לחסרי הזמן והכסף.

סיימתי? את המערכה לשחקן יחיד כן. תנו לי מאנה!

הסבלנות שלי למשחקי חידות מוגבלת, בייחוד אם אין סיפור מרתק בין החידות. Blocks That Matter דרש יותר מדי מהמוח שלי.

סיימתי? לא, הבלוקים לא ממש שינו לי.

בשנה-שנתיים האחרונות אני לא משקיע במשחקים יותר מדי אם אני לא מתחבר מיד. בסטיון הוא יוצא הדופן. לאחר שבשנה הקודמת יצאתי אדיש מהדמו, הדברים הטובים ששמעתי על המשחק שוב ושוב גרמו לי לנסות שוב, והפעם נדבקתי. לא הזיק שהוא היה ב Humble Bundle. סוג של דיאבלו עם נשמה.

סיימתי? הנער סיים את המשחק, בעיקר בעזרת האקדחים.

שוב מחיר רצפה מביא אותי למשחק, והפעם זה מקס פיין 3. יריתי, קפצתי, הרגתי, חוררתי, מתתי ושברתי דברים בברזיל.

סיימתי? כן, בהילוך איטי.

משחק התפקידים הראשון של השנה היה אמנם מיושן ויזואלית, אבל הבטיח הומור "מטא" וכלל שלושה משחקים ישנים בפנים. לצערי החזרתיות של The Bard's Tale העיקה עלי וברגע שנתקעתי בקרב קשה במיוחד פשוט לא היה לי אינטרס להמשיך.

סיימתי? לא, סיפורו של בזמר הנודד נגמר מזמן עבורי .

אני יודע שאני לא יכול לשחק הכל, אז אני מקשיב לביקורות והמלצות. 30 Flights of Loving בא עם כל כך הרבה עיטורים שהוא נראה כמו גנרל סובייטי זקן. המשחק מעניין, מסקרן, משעשע, אבל בסופו של דבר, בלי הרבה תוכן. לא ריקני…פשוט קטן.

סיימתי? בעשרים דקות.

ממשחק שנראה מיוחד והיה קצת פשוט, למשחק שנראה פשוט והיה מלא חן ותוכן. "תומס היה לבד" הוא משחק הפלטפורמה הטוב ששיחקתי. נראה לי. מתי שיחקתי משחק פלטפורמה אחר בכלל? המכניקות טובות, אבל הכתיבה עושה אותו מעולה.

סיימתי? כן, וחשבתי לקנות לי מצולעי מחמד.

מזמן לא השפרצתי דם של דמות כמו ב-Stealth Bastard. אולי אף פעם לא. רובוטים, לייזרים, מעליות, דלתות- נראה שכולם נגדי.

סיימתי? כן, בשקט ובזהירות. ואני לא מתקרב יותר למצלמות אבטחה.

Stacking2

כמו יונק דבש, אני מרפרף בין ז'אנרים. עוצר כאן, משחק קצת שם. אביב 2013 ראה אותי במשחק ההרפתקה-חידות-בסגנון-סרט-אילם Stacking. המשחק הראשון השנה בו לא הרגתי שום דבר. מקסים.

סיימתי? כן, הגעתי לסוף-בתוך-סוף-בתוך-סוף.

משחק חידות נוסף, יותר חמוד ודי מקורי, אבל שוב לא מספיק מרתק כדי להשאיר אותי, הרומן של  Snapshot ושלי היה קצר.

סיימתי? לא, אבל נשארתי עם תמונות.

החבילה של Double Fine הביאה איתה גם את Costume Quest – אותו הצגתי לבני בן הארבע כ"משחק התחפושות". השליטה המעייפת והמשחקיות החוזרת על עצמה דווקא התאימו למשחק משותף איתו, והוא נהנה לבחור באילו תחפושות להשתמש.

סיימנו? כן, אבל השתעממתי בהרחבה.

עוד משחק ששימש אבן דרך בתכנית להפוך את בני הקט ליורם משחקים אולטימטיבי הוא Scribblenauts Unlimited. המשחק, שלצערי אמנם מאפשר המון מחשבה יצירתית אבל לא בהכרח מעודד אותה, נתן לי לפתח את הדמיון ביחד, עאשר הננס מבקש לתת חרב לאסטרונאוט ואני מתרגם את מבוקשו לאנגלית.

סיימנו? כן, והוא כבר מחכה לגרסת גיבורי העל.

משחק התפקידים הבא היה Shadowrun Returns. משחק שעקבתי אחרי התפתחותו לאורך אחד ממערכות הקיקסטארטר הראשונות בהן השתתפתי, הוכיח את עצמו כמוצלח מבחינה עלילתית אם כי מוגבל מכנית…כמוף למשל חוסר האפשרות לשמור את המשחק. המשחק היה קצר, אבל יהיה בסדר, כי כלי המודיפיקציה ששוחררו עם המשחק עודדו שלל תוכן משתמשים שזמין היום להורדה.

סיימתי? כן, ואני מחכה למערכה החדשה Dragonfall.

השנה מתקדמת ועוד לא שיחקתי משחק אסטרטגיה! ומה יותר טוב לאסטרטגיה מ"הגנת מגדל" נגד חייזרים משונים, בתוספת חוש הומור? Revenge of The Titans  התחיל חזק מאוד, אבל פשוט העמיס עלי קשיים לאורך הדרך ולא גיוון מספיק בסגנון המשחק.

סיימתי? לא, הטיטאנים קרעו לי את הצורה.

כהרגלי לרכוש משחקים בזול, ניצלתי הזדמנות לקנות את אחד הימ"רים היפים של 2011. Crysis 2  אמנם לא חידש שום דבר מבחינת נראטיב או דרמה, אבל היה יפה לצפייה וגילה לי שאני אוהב לחשוב שאני אוהב התגנבות, אבל בסוף אני נוטה לפוצץ כל מה שאני רואה.

סיימתי? כן, ואני עדיין לא מבין איך אין מוד שהופך אותך לאיירון מן.

עוד ניסיון להנות מז/אנר האסטרטגיה שפעם היה כור מחצבתי, גם Atom Zombie Smasher פשוט השאיר אותי חסר נשימה ולחוץ. הנגיעות ההומוריסטיות בעולם היחו מוצלחות, אבל לא ממש עשו לי חשק להציל את הנקודות הורודות.

סיימתי? לא, אבל לא המאיס עלי זומבים מספיק מכדי למנוע ממני את ההנאה הבאה

the-walking-dead

אני לא חובב זומבים, באמת שלא, אבל מכיוון שהזומבים ב The Walking Dead הם יותר תפאורה לסיפור נוגע ללב ובחירות קשות, עדיין התחברתי למשחק. הבאגים בגרפיקה וה-QTE  פחות הפריעו לי מכמה השלכות שרירותיות בחלק מהבחירות.

סיימתי? בטח, ועוד כשדמעה מנצנצת בפינת עיני.

תקופה ארוכה עיקר העניין שלי ב FEZ  היה מתוך ההיכרות המוגבלת עם היוצר שנעשתה דרך הסרט התיעודי Indie Game The Movie. ברגע שהתחלתי לשחק, עם זאת, היוצר נשכח והיצירה נשארה. משחק מקסים ומעניין, שכלל קצת יותר מדי חזרות הלוך-ושוב.

סיימתי? כן, מכל הצדדים.

ז'אנר שניסיתי לראשונה השנה הוא ה-JRPG. הקרבות הסטטיים והגרפיקה המיושנת אמורים להיות מאוזנים על ידי סיפור מצוין ודמויות מעולות. זה לא קרה ב Breath of Death 7, משחק בו הגיבור הוא אל-מת ש…מציל את העולם מ…משהו. באותה הזדמנות התחלתי את Cthulhu Saves the World, מאותו יוצר ובאותו סגנון, בו אדון הרשע הבין מימדי הוא הגיבור. גם כאן ההומור הרב לא הצליח לגבור על הרפטטיביות המשחקית.

סיימתי?   את BoD7  לא, אבל משום מה הבן שלי חושב שקתולהו חמוד, אז עוד יש סיכוי שאת CStW  כן נשחק עד הסוף.

אני חושב ש Bioshock Infinite הוא המשחק הראשון שהערכתי יותר אחרי שקראתי עליו כל מיני דברים מאשר כששיחקתי אותו. אולי אני לא שם מספיק לב, אבל לא הצלחתי להבין את כל הסיפור תוך כדי משחק, ונראה לי שגם הייתי לא-משהו בקרבות.

סיימתי? כן, כשאני תלוי מוו באוויר.

מסאגה נראטיבית הטרנס-מימדית, אפית ועתירת תקציב, למשהו שהוא די ההפך המוחלט: McPixel  היה מכוער, קצר, לא עקבי ומאוד מאוד משעשע.

סיימתי? כן, והצלתי את העולם מתוך מעיים של דב.

הכעס שלי על המגבלות המקוונות של דיאבלו 3, בתוספת היכולת לשחק בצורה שיתופית גרמו לי לקנות את Torchlight 2. המשחק נאה, זורם ועשוי היטב…אבל ריקני. אין ממש סיפור שיגרום לי לראות מה קורה הלאה, ועד כמה אפשר להתלהב מעוד שני אחוז לנזק?

סיימתי? לא, וקצת כעסתי על המשחק שבזבז לי זמן חיים.

אני לא בטוח אם Drawn: The Painted Tower הוא קווסט או משחק חידות, אבל הוא התאים לי בדיוק לרענון החך ולבידור בסופ"ש גשום. רגוע, לא קשה ועשוי בדייקנות, זה יופי של משחק ליום מחלה.

סיימתי? כן, בדיוק בזמן כדי להציל את הילדה.

alpha-protocol

משחק תפקידים עם סגנון של משחק פעולה, Alpha Protocol הצליח לשלב דמויות מעניינות עם מכניקות מגוונות. אמנם גם כאן יומרות ההתגנבות שלי התרסקו על קרקע האלימות המוחלטת, אבל לפחות זה היה לגמרי בידיי.

סיימתי? כן, למרות שאת הבחירה הקריטית האחרונה לא שמתי לב שעשיתי, כי קראו לי למשהו אחר באותו רגע.

בנסיון אחרון לחזור לקאמבק לסוגת האסטרטגיה, שיחקתי בהרחבה לאחד ממשחקי האסטרטגיה-בזמן-אמת האהובים עלי מהשנים האחרונות: Dawn of War 2: Chaos Rising…אבל זה לא היה זה. הפעם תפעול המיקרו של היחידות העיק עלי במקום להיות שינוי מרענן, והגלים החוזרים והנשנים של אויבים פשוט עייפו אותי.

סיימתי? לא, ממילא בגלקסיה "יש רק מלחמה". ותמיד תהיה, אז מדוע להתאמץ?

השנה ניסיתי לשחק גם ב NFS Shift 2, מה שעלה לי בהרבה עצבים על התמיכה של EA , אבל בסוף לא היה לי כוח להוציא את ההגה מהבוידעם, ב – Eets 2 שנראה כמו פלטפורמר חידתי נחמד שאולי אתן לו עוד סיכוי ב-2014, בשעה של Far Cry 3  שמשום מה מתעקש להחזיק לי את היד בהכל וגם קצת FTL שמצליח לבדר אותי למרות סלידתי מ RogueLikes. בדרך גם נולד לי בני השני, מה שכמובן הוסיף אושר לחיי אבל החסיר שעות פנויות לא מעטות. אני חושב שאפילו יצא לי לשחק כשהו ישן בחיקי.

ויש את מה שתופס את רוב שעות המשחק שלי בשבועות האחרונים, כמובן. המשחק שהיה מועמד ראשון למשחק השנה שלי, אם הייתי מחלק תואר טפשי שכזה. משחק שגרם לי לשמור צילומי מסך – דבר שאני לא עושה אף פעם. איך אפשר שלא, עם משחק בו אפשר לרוץ על קירות ולירות כדורי אש. משחק בו משתלבים פאזלים פשוטים עם הכאת עוברים ושבים במחבט דמוי זרוע תמנונית; משחק בו מטיסים חללית לצלילי מוזיקת טכנו ורצים ערומים בבסיס חייזרי; משחק בו להיות נשיא ארצות הברית היא רק ההתחלה ובין משימות אפשר לשחק הרפתקאות טקסט.

אני מדבר, כמובן, על Saints Row 4.

saints-row-4

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , ,
פורסם ב-אישי, חדשות
2 תגובות ב“אז מה שיחקתי ב 2013
  1. etay2k הגיב:

    טוב, זה באמת רשימה מטורפת. פשוט בדקת את כל מה לך בסטים לפי התאריך האחרון ששיחקת בו?!

    BTM הוא לא בלתי אפשרי בשלבים הרגילים, אבל משחק ההמשך שלו זה כבר אתגר רציני, אפילו אני ויתרתי ובזמנו השתפכתי על BTM עצמו…

    ב – Snapshot לא הצלחתי לשחק, הוא פשוט היה עם כל כך הרבה מלכודות זולות שזה מחריד…

    Titans באמת קשה ולא מאוזן – לא הצלחתי להגיע למצב שבו בכלל יישאר לי כסף לשדרוגים, אבל כל המשחקים של puppy הם לפרפקטציוניסטים

    לגבי ה – JRPG, פני ארקייד 3 ו – 4 הם כמה רמות מעליהם, גם מבחינת ההומור וגם מבחינת הגיוון.

    ו – SR4 הוא אכן גוזל זמן מטורף, בזבזתי איזה 15 שעות רק על המשימות צד שלו כדי להשיג כל מיני שיפורים…

    • zipdrive1 הגיב:

      איתי, לא בדקתי ב"קיטור", בין השאר מכיוון שלא כל המשחקים שלי הם שם. אני פשוט מנהל גיליון נתונים קטן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: