ביקורת משחק: Death Rally

בעידן הדינוזאורים, לקראת סוף 1996, חברת Remedy Entertainment פיתחה משחק קטן ומגניב בשם Death Rally. למי שהשם לא מצלצל לו מוכר, רמדי ידועים יותר בגלל משחקים כמו מקס פיין ואלן ווייק. אבל לי, 'ראלי המוות' עדיין זכור מאוד מאוד לטובה. אחד המשחקים הראשונים ששיחקתי על מחשב אישי היה Death Track, משחק מרוצים ייחודי הכולל תתי מקלע, לייזרים וטילים מונחים בו לסיים את המירוץ ראשון הייתה עדיפות שנייה אחרי לסיים את המירוץ. מאז, התאהבתי בסגנון המשחק הזה. מבחינתי, הוא שילב שניים מהדברים שאני הכי אוהב לעשות: נהיגה מהירה וטכנית ולירות בדברים עד שמשהו מתפוצץ. זה היה משחק ששיחקתי בו שעות, סיימתי אותו כמה וכמה פעמים והייתי לוקח אותו לרשת של בית הספר ומשחק כל כך הרבה שהחברים שלי כבר למדו שהדרך היחידה למנוע ממני לנצח זה למקש את אחת הפניות במסלול ולחכות לי שם. אני עדיין נזכר בו לטובה מדי פעם….

לכן, מאוד התלהבתי כשגיליתי שתי עובדות מעניינות לפני מספר חודשים: 1) רמדי הוציאו את 'ראלי המוות' המקורי לחלונות ב-2009 ועכשיו הוא חינם להורדה וניתן לשחק בו על כל מחשב מודרני. 2) הם הוציאו 'ראלי המוות' חדש לחלוטין ל-iמכשירים והגרסה לאנדרויד בדרך.

אני חושב שכבר אז הבנתי שנדפקתי.

'ראלי המוות' חינמי לאנדרואיד יצא במרץ השנה. לקח לו קצת זמן להתפשט לכל העולם אבל עכשיו הוא זמין להורדה גם בישראל. כמו הקודם לו בתפקיד, הוא משחק מרוצים ויריות וכמו שאמרו עליו באחת הביקורות: "מירוצים + יריות + פיצוצים = מגניב!" כמו במשחק הישן, גם פה משחקים בתור נהג אחד מתוך שישה בכל מירוץ שבוחרים להשתתף. המסלולים יחסית קצרים ומתבססים יותר על טכניקה ושליטה מאשר על מהירות בלבד. כמו כן, כשתי שניות לאחר הזינוק מופעלים התותחים ומכוניות מתחילות לצלוף אחת על השנייה עם מקלעים, משגרי טילים ולהביורים. בסוף כל מסלול ישנו סיכום של הרווח שהושג מהמירוץ שמתבסס על המיקום שהצלחתם להשיג, כמה נהגים אחרים פיצפצתם, כמה בונוסים אספתם וכן הלאה. בכסף משתמשים כדי לתקן את הנזג שנגרם למכוניות ולשדרג את יכולותיה. פה פחות או יותר נגמר הדמיון למקור.

המשחק החדש נראה הרבה יותר טוב. וזה למרות שאני משחק אותו על מסך שהוא בערך עשירית מהגודל של המסך עליו שיחקתי את המקור. הגרפיקה מעודכנת ואולי אפילו קצת כבדה מדי בשביל המכשיר המעט-מיושן שלי. הדגמים של המכוניות אולי קצת מעוטי פוליגונים אבל כשלרוב מסתכלים עליהם מלמעלה, זה לא מפריע. הפיצוצים מרהיבים והמסלולים עצמם דיי מפורטים. מסך השליטה הראשי של המשחק מאפשר גם לראות את המכונית שלכם מכל זווית שמתחשק חוץ מכמובן גם לבחור את המסלול הבא.

המבנה של המשחק גם כן השתנה. במקום האפשרות לבחור בין מסלול קל, בינוני או קשה, פה יש מגוון מסלולים לבחור מהם בכל רגע. יש מסלולי מירוצים רגילים בהם המטרה היא בעיקר להגיע לקו הסיום בביטחה, יש מסלולים מיוחדים בהם כל המכוניות האחרות זהות או כל הנשקים המשניים אותו הדבר ויש מסלולי אתגר בהם מסתובבים בזירה סגורה מול בוס ומספר משרתים שלו וצריך לפגוע בהם כמה שאפשר ולהיפגע כמה שפחות. כמו כן, בשביל להשיג עוד כלי נשק ועוד כלי רכב – ולפעמים גם עוד מסלולים – צריך לאסוף רכיבים המפוזרים במסלולים השונים. רק כאשר הושגו את כל הרכיבים הנחוצים אז אותו נשק, רכב או מסלול נפתח לשימוש.

חוץ מזה, המשחק בנוי על שיטת ה-Freemium: אפשר להוריד אותו ולשחק חופשי ובחינם; אבל ההתקדמות אטית – אם אתם חסרי סבלנות, קיצור ההמתנה יעלה לכם כסף. תוספת של כסף במשחק, פתיחת נשקים ומכוניות מהירה יותר, בונוסים מיוחדים למירוץ, כל עלו יעלו לכם כסף אמתי. הכל חלק מהתוכנית הזדונית של רמדי.

זו הסיבה בגללה אני מאוד כועס על רמדי עכשיו. מדוע? כי נראה שהם למדו מה זה זרימה קוגניטיבית והפנימו את כל המושגים. הם עשו את זה כל כך טוב כך שהמשחק הזה ארוך וייקח לי קצת זמן למצות אותו אבל הוא ממכר בצורה לא אנושית. איך הם עשו את זה?

המטרה של המשחק וההתקדמות שלכם מוצגת על ידי שני מדדים (כשרון נהג ופרסום) המופיעים בתפריט הראשי בין המרוצים. המרוצים עצמם תמיד מסתובבים סביב היכולת שלכם, הם לא מספיק קשים כך שתוותרו ולא מספיק קלים כך שתשתעממו. המשחק עצמו מאוד מרוכז, הניהול שמסביב למרוצים פשוט וקל ולרוב אפשר לבצע כל מה שצריך תוך מספר שניות ומיד לחזור לעוד מירוץ. והכי חשוב, ההתקדמות אטית אבל לא אטית מדי. כל מסלול אני מרוויח קצת כסף אבל לא הרבה, מספיק בשביל לשדרג עוד יכולת או שתיים של המכונית וזהו. כל כמה מסלולים אני מוצא רכיב או שניים לפתיחת אפשרויות חדשות – בדיוק בצפיפות מספקת כדי שאני לא אוותר. אולי הג'ויסטיק הוירטואלי מגיב כמו פרה שיכורה, אבל ממשק החצים לא רע… ומכיוון שאם משתמשים בו המכונית תמיד עם הרגל על הדוושה אז חובה לנהוג בצורה מושלמת (או כמעט מושלמת), מה שמגרה את יצר המירוצים שלי.

התוצאה של כל זה: אני מוצא את עצמי גונב כמה דקות של משחק כל יום בשבוע האחרון, לפעמים גם כמה פעמים ביום. כי הרי עוד מירוץ אחד אוכל לשדרג את הרמה של הנשק המיוחד שלי ועוד שניים אחרי זה כבר אוכל לעבור למכונית הבאה ועוד קצת אני פותח עוד מסלול ו… אני מתבייש בעצמי.

ואני כועס על רמדי. תתביישו לכם גם אתם, בונים משחק כל כך פשוט ועדיין כל כך ממכר. אני מרחם על המשתמשים המסכנים שעלולים לשחק במשחק הזה. רגע, אני אחד מהם…

אופס.

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , , , ,
פורסם ב-ביקורת משחק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: