צייר לי כבשה, או משהו

 

אף פעם לא נהניתי ממשחקי חברה. בכל פעם שנשלף משחק קלפים שעקרונותיו נשענים על מוטיבים חברתיים דוגמת "יניב", ולא על חוקים נוקשים וברורים, הייתי מתבאס ומדמיין את שעות ההנאה החלופיות שהיה יכול להסב לי משחק מג׳יק טוב. טאבו? "משחקי שתייה"? אמת או חובה? הרוצח? מאפיה? לא מבין מה הקטע של המשחקים האלו.

אני חייב מערכת חוקים בעלת לוגיקה פנימית נוקשה (יחסית). אני חייב משהו הגיוני לעבוד איתו. זה לא שיש לי משהו נגד מוטיבים כאלו או אחרים של מזל או של אינטראקציה עם השחקנים האחרים, אבל ברגע שזה הופך להיות גורם מכריע במשחק כולו – איבדתם אותי. אסונות רנדומליים ב-SimCity? תבורכו. משחק קבוצתי מהנה ב-League of Legends? כן בבקשה! אבל יש משחקים, שתהרגו אותי – לא מצליח להבין מה כיף בהם. כזהו גם Draw Something, להיט הניידים ההיסטרי שכבש את מצעדי ההורדות של מכשירי ה-iOS והאנדרואיד [ופייסבוק וכרום – העורך].

 

זאת לא פתיחה לביקורת קלסית על המשחק, שבאה לרמוז על זה ש-Draw Something הוא לא משחק טוב. ב-Draw Something יש אלמנט בסיסי במשחקיות שלא ניתן למדוד אותו בכלים של ביקורת על משחקים רגילים אחרים. אם עוד לא יצא לכם להיתקל במשחק, מנגנון המשחקיות הבסיסי שלו פשוט מעין כמוהו: המשחק מיועד לזוג שחקנים, והוא משוחק בתורות. כל שחקן בתורו מקבל מילה אותה הוא נדרש לצייר בעזרת האצבע על גבי לוח ציור וירטואלי. לאחר שהוא סיים לצייר, על השחקן השני להבין מהי המילה על פי ציורו של השחקן הראשון ולכתוב את האותיות שמרכיבות אותה מתוך אוסף אותיות מצומם. תחשבו "טאבו״ בציורים [ולמי שזוכר את שנות השמונים, זה "תן קו" – העורך הזקן].

כשם שאינני אוהב משחקים מרובי משתתפים עם שחקנים אקראיים שאני לא מכיר, אינני אוהב משחקי חברה דוגמת "מאפיה", ואינני אוהב את המשחקים בהם משתתפים בתכניות ריאליטי דוגמת "הישרדות" או "האח הגדול", כך גם אינני אוהב משחקים עם עיקרון שיתופי הנשען בכבדות על המוטיב החברתי כמו זה שנמצא ב-Draw Something.

למען האמת, מלבד רעיון המשחקיות הבסיסי ביותר, אני לא אוהב שום דבר ב-Draw Something. לדעתי המשחק הוא דוגמה מצויינת לאיך לא יוצרים משחק שיתופי-חברותי. זה נכון, אמנם, שעם ההצלחה שלו לא ניתן להתווכח, אבל כנראה שליבת משחקיות מוצלחת גוברת על כל הפשלות שבדרך, כי ב-Draw Something יש המון מהן, והן מעיבות ומכבידות על כל שלב במשחק.

אחד העקרונות הבסיסיים והחשובים ביותר בלהיט המיועד לכבוש את מצעד ההורדות הוא פשטות. Draw Something הוא אכן פשוט. פשוט עד כדי אינפנטיליות. פשוט עד כדי כך שמרגע שהתחלת משחק, אי אפשר לעשות שם שום דבר כמעט חוץ מלהמשיך ולשחק במשחק שרץ באותו רגע. ולהוריד את הווליום. לדוגמה: בזמן משחק, אי אפשר לצאת חזרה לתפריט הראשי. או, אם קיימת דרך סתרים כל שהיא לעשות זאת, היא כנראה מוחבאת היטב בממשק הפשטני-עד-תסכול שלו. את רוב הכפתורים והאפשרויות במשחק הייתי צריך לקלף מתפריטי המגע הלא אינטואטיביים בעליל, וגם אחרי שחשפתי את רובם, עדיין יש המון אופציות שפשוט לא ייתכן שאינן קיימות. דוגמה: בחנות המשחק יש רק סוג אחד של "שדרוג" אותו ניתן לרכוש, בעוד שאני שמתי לב שקיים לפחות עוד סוג שדרוג בתשלום אחד, אך אותו רוכשים בתפריט אחר. למה אי אפשר לרכוש אותו מתפריט החנות הראשי? פיקאסו יודע.

 

 

 

מה עוד? פונקציות מתבקשות ובסיסיות ביותר במשחק שרוב מה שעושים בו זה לצייר – כגון מחיקה של הקו האחרון שציירת (או במילים אחרות – CTRL+Z) לא קיימות שם. גם בפן השיתופי-חברתי שלו הוא איום ונורא. אפילו צ׳יטוט עם השחקן איתו משחקים – אינו קיים. גם לא מחוץ למשחק עצמו. מצאתי את עצמי משחק עם אחותי, כשכל כמה דקות עברתי לאפליקציית צ׳אט חיצונית כדי לתקשר איתה תוך כדי. אפילו אין מחוות תקשורתיות כגון רגשונים (emoticons).

זה לא נגמר שם: כפתורים שעובדים רק אחרי כמה לחיצות-גישוש מסביב לכפתור עצמו, החובה לראות את כל תהליך הציור מאפס של השחקן האחר – גם אם הוא עצר לשתות קפה והשאיר את לוח הציור הווירטואלי כמו שהוא למשך כמה דקות ארוכות – ללא אפשרות לדלג ישר לציור הסופי, אנימציות ארוכות וטרחניות שקוטעות את רצף המשחקיות, אפשרויות ציור מוגבלות להחריד (הצבעים אדום כחול וצהוב קיימים, אך את הירוק תצטרכו לקנות בנפרד במנגנון מיקרו תשלומים שלמרבה הפלא דווקא פועל היטב) ועוד.

ואם כבר מדברים על תשלומים – כאן אני מגיע לנקודת השיא – אז בואו נדבר על מערכת התמריצים המוזרה של המשחק. בעיקרון, כשתצליחו לנחש את המילה שהשחקן השני צייר לכם, תזכו שניכם במטבעות. עם המטבעות הללו ניתן לרכוש תוכן נוסף במנגנון המיקרו-תשלומים המובנה. אך כאן נוצרת מעין "פירצה", שהרי, אם המטבעות הם התמריץ להמשיך ולשחק, אז נוצרת התהייה הבאה – מה ימנע מזוג שחקנים פשוט לכתוב אחד לשני את התשובות על לוח הציור במקום לצייר אותן? הרי לשניהם יש אינטרס להרוויח מטבעות. למה שהם ישחקו "הוגן" אם הם יכולים פשוט לגלות אחד לשני את התשובות?!

 

 

 

 

 

התשובה הטריוויאלית תהיה שזהו משחק שעיקרו הוא הפן החברותי שבו – העמדת זוג חברים בסיטואציה מגוחכת בה הם נדרשים לצייר ציור מופשט בקנה מידה קטנטן עם כלי ציור גרועים במיוחד, ועוד לחשוף את פאר יצירתם בפני השחקן האחר, וזה יהיה תלוי בה כדי להצליח. בהחלט אפשר להבין מה מהנה בכך: מכיוון ששני השחקנים נהנים מעצם הסיטואציה המשעשעת לכשעצמה, הם יעדיפו, כך נראה, להיצמד לחוקים הלא כתובים של המשחק ולא לנסות ולנצל את את העובדה שהחוקים האלו נמצאים רק בראש שלהם וביכולתם בכל רגע לנצל את הפירצה ולהרוויח מכך מטבעות. הטיעון הזה – שהשחקנים נהנים מעצם המשחק עצמו ולכן לא מגלים אחד לשני את התשובות כדי להרוויח עוד מטבעות – רק מתחזק לאור העובדה שעם המטבעות ניתן לקנות תוכן נוסף שמשפר את החוויה ובעצם מגביר את ההנאה מהמשחק עצמו. אז למה ששחקנים לא יעשו זאת?!

מהבחינה הזו, Draw Something הוא  מקרה מעניין ומיוחד. זה משחק שעומד בניגוד ללהיטים ניידים אחרים דוגמת אנגרי בירדז או קאט דה רופ, בהם מתקיימים חוקים פיזיקליים נוקשים להם השחקן כפוף. בנוסף, זהו משחק בעל ממשק כושל ומוגבל, בעל פרצות ובאגים רבים, והוא חסֵר שלל פונקציות שאף משחק חברותי לא היה מעז לוותר עליהן.  ובכל זאת, על אף הממשק המתסכל והפרימיטיבי (כדי לצאת ממשחק מתקיים לתפריט הראשי צריך לסגור את האפליקציה לחלוטין ולהפעיל אותה מחדש שוב!), ועל אף מערכת התמריצים השבורה, רובם של השחקנים, ככל הנראה, לא שמים לב או שבוחרים להתעלם מהפגמים, וממשיכים לשחק בו באופן אובססיבי.

אני לא בטוח שאני צודק, אבל נראה לי שאפשר לחלץ מכך עיקרון שאומר את הדבר הבא: אם ליבת המשחקיות של המשחק שלך טומנת בחובה משחק קצר ומשעשע, פשוט ומגוחך, שמקשר בין חברים (Draw Something עובד היטב עם רשימת החברים המיובאת מפייסבוק) ומעמידה אותם בסיטואציות טיפשיות שדורשות מהם לשתף פעולה באופן שגם מעודד יצירתיות – הרי שהצלחת לרתום את השחקנים שלך באופן חזק במיוחד. עכשיו כל שנותר למפתחים הוא גם לבנות מסביב לזה ממשק שממש עובד בלי לשבור את הראש או האצבעות של השחקן המסכן. אתם יודעים, ממשק כזה שלא יבריח גיימרים קטנוניים ורודפי פירצות שאין להם משהו יותר טוב לעשות בשישי בערב מאשר לנסות לקטול משחקים טיפשיים שלאף אחד לא באמת אכפת מה טיבם.

מודעות פרסומת
עם התגית: ,
פורסם ב-ביקורת משחק
3 תגובות ב“צייר לי כבשה, או משהו
  1. Sabre Runner הגיב:

    העניין הוא ש-Draw Something מאפשרת משחקיות כיפית שפונה לאמן שבכל אחד מאיתנו ומאפשרת לשחק עם חברים. כל זה כאשר המשחק עצמו, החוקיות שלו והמכניקה שלו, ממש ממש פשוטים. זה מוביל לשחקנים שנהנים, משועשעים וממשיכים לשחק.

    יש עוד כמה פרצות שלמדתי עליהן: 1) אם אין לך מושג מה הציור, תרשום את האותיות, צא, תחזור שוב ותקבל אותיות אחרות. הצלבה בין שתי הקבוצות תצמצם לך את האפשרויות ותעזור לך להגיע לפתרון. 2) אם אתה צריך לבחור מילים ואתה לא אוהב את האפשרויות, יציאה וחזרה תאפס את הרשימה.

    וחוץ מזה, לי מפריע בעיקר חוסר הדיוק. אני מקווה שלפחות לבעלי משטחים זה יותר קל אבל על מסך של אפילו 3.7 אינץ' זה דיי סיוט. כמו כן, אני מסכים שאפשרות Undo הייתה יכולה להיות נהדרת.

    אבל היי, זה עובד. אנשים נהנים. אפילו אני משחק. למרות שאני לא משקיע בזה כל כך הרבה ובעיקר משחק כי אשתי רוצה לשחק איתי.

  2. חיים שפיר הגיב:

    הצלחתו המטורפת של המשחק המגוחך הזה רק מלמדת אותנו שיש תמיד הפתעות במרחב היצירה. אני מת על ההפתעות האלו. יש לי רשימה ארוכה של דברים שלמדתי ממנו.

  3. איתמר אחר הגיב:

    הי, יש משחק די דומה עם רעיון הרבה יותר טוב.
    אולי תנסו אותו?
    Drawception.com

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: