ביקורת משחק: Batman: Arkham Asylum

Bwatmwanלאורך ההיסטוריה הלא כל כך ארוכה של משחקי המחשב, יצאו המון משחקי באטמן. השאלה שעלתה בי מיד הייתה איך שלא שמעתי עליהם בכלל? איך משחק הבאטמן האחרון גורם לכל כך הרבה הדים אבל אלו שקדמו לו כמעט ולא מוזכרים? ובכן, הם בטח לא היו כאלו טובים. אבל Arkham Asylum (בתרגום חופשי: בית המשוגעים של ארקהם) הוא כן טוב, אז בואו נדבר עליו.

סיפור: במקום הקובע, Arkham Asylum מקבל תוצאה גבוהה מאוד. הסיפור מתחיל בכך שבאטמן תפס את הג'וקר אחרי עוד בריחה מהמוסד למשוגעים. הוא מלווה אותו למטה אל האגף השמור ואז הכל הולך לעזאזל כשמתגלה שהכל, הבריחה, ההיתפסות מחדש ובכלל כל השהייה האחרונה של הג'וקר בארקאהם היא מזימה אחת גדולה להשתלט על האי הסגור. עכשיו, כשג'וקר והליצנים שלו שולטים במתחם, זה התפקיד של באטמן להביא את הסדר על כנו, להחזיר את כולם לתאיהם ולעצור את הג'וקר אחת ולתמיד.

אבל זה לא רק הג'וקר שמסתובב בארקאהם. במהלך השיטוטים במוסד לחולי נפש תפגשו הרבה דמויות אחרות- ישר מהקומיקסים, וגם מקוריות, כמו גורדון ואוראקל שעוזרים לבאטמן, דרך מנהל המוסד והסוהרים ועד הנבלים האחרים בצורת הארלי קווין, כמובן, וגם קיסוס ארסי (Poison Ivy) והדחליל. אכן מגיע ל-Rocksteady ציון לשבח על שיבוץ כל אותם רשעים בתוך משחק אחד, תוך כדי שמירה על הייחוד והמטרות של כל אחד מהם.

כמו כן, מה שמשחק הבאטמן הזה עושה טוב הוא הפרטים הקטנים. לאורך ולרוחב האי מפוזרות ההפתעות של החידונאי (Riddler) המכילות דברים שונים: מקטעי היסטוריה על ארקאהם והאסירים בו, דרך ביוגרפיות והמודלים של הדמויות ועד חידות מאוד מסוימות שדורשות פתרון. דברים קטנים אלו מוסיפים נופך למשחק, הרבה עניין ואפילו עוד תת סיפור קטן למי שרוצה להתעמק בו עד לסופו.

איש העטלף בפעולה

איש העטלף בפעולה

תצוגה וקול: Arkham Asylum הוא משחק מאוד מרשים מבחינה גרפית, קצת פחות מבחינה קולית. האפקטים הקוליים נוטים לחזור על עצמם מהר מאוד ואין טעם לצפות שזריקות שונות של בומרנג העטלף ישמעו שונה ואפילו הקירות המתרסקים והפיצוצים נשמעים זהים. שחקני הקול עצמם, למרות שילובו של מארק האמיל (בעבר לוק סקייווקר ממלחמת הכוכבים), גם לא יוצאים מגדרם ולא ראויים לציון מיוחד. גרפית, לעומת זאת, AA יכול לעמוד על המדף ליד כל כותר שכרגע יצא מהמכבש וגם לגרום לרובם להתבייש. חוץ מקטעי הקישור המועטים שהוכנו מראש, כל הסיפור עובר בתוך מנוע המשחק והמודלים מפורטים מאוד (עד כדי החיבורים בחליפת השריון של העטלף). אפילו הבריונים השונים בהם צריכים להילחם מציגים מספיק גיוון כדי שכל אחד יראה שונה; וזה עוד בלי לדבר על עיצוב האי עצמו והמאמץ שהושקע בו.

האי של ארקאהם מחולק למספר חלקים מעל ומתחת לאדמה ובכל מקום יש המון פרטים: בין אם אלו הצמחים המטפסים, המיטות ההפוכות או התאים המבולגנים. כל המתקן נראה כמו מה שהייתם מצפים מבית חולים לחולי נפש כולל מגורים, מלתחות ועמדות שמירה ומעקב. עיצוב המשחק, והדבר ניכר מאוד, לקוח בחלקו מסרטי באטמן החדשים ובחלקו מהסרטים המקוריים של טים ברטון והמשכיהם. באטמן והחליפה שלו, הג'וקר ורוב התפאורה במשחק נראים כמו ירדו ישר מהסט של כריסטופר נולאן. המכונית של באטמן, רוב אישיותו של ג'וקר ואפילו הבריונים שלו יצאו מהסרטים הראשונים. אלו נותנים את ההרגשה של סיפור מתח אפל, כבד ופסיכופתי המתאים למאה ה-21. ההרגשה קצת נהרסת כשפוגשים את הארלי, את קיסוס ארסי, את הדחליל או מישהו ממגוון הפושעים האחרים שצצים פה ושם מכיוון שהם עדיין נראים ומרגישים כמו דמויות קומיקס מגוחכות וצבעוניות יתר על המידה.

אלימות? איפה?

אלימות? איפה?

משחקיות: מהרגע הראשון שהסתכלתי על המשחק ידעתי שמדובר בהמרה מהקונסולה. אני נוטה לתעב מראש משחקים כאלו. סידור המקשים מכוון מראש ואין דרך לשנותו; המבט הוא מגוף שלישי מעבר לכתף של באטמן ולכן לא מטמיע את השחקן כמו שמבט ראשון יכול היה וגם מפריע כשצריך לחקור ולמצוא סתרים. אולם כאן הבחירה די מובנית בגלל דרך הלחימה של באטמן והצורך לראות תמיד איפה הוא נמצא ביחס לכל אויביו. למרות כל זה, צירוף המקשים לא נורא ומתרגלים במהירות לדרך הפעולה במשחק. לא עובר זמן רב עד שמסתגלים לתנועה ופעולה מהירות ולרצף הקרב הנחוץ להביס את האויבים הקשים.

כשמשחקים את באטמן מצפים לתנועה כמעט בלתי מוגבלת בכל ציר אפשרי ו-AA אכן מקיים. עם הגלימה לדאייה, משגר האומגה והטופר שלו, באטמן מטפס, נמשך, גולש וקופץ מכמעט כל מקום לכמעט כל מקום. בשביל קטעי ההתגנבות, השימוש בכל אותם עזרים הופך מהר מאוד משעשוע לחובה להישרדות. ואותם קטעי התגנבות (מה שהמפתחים כינו Predator Mode) משתלבים בצורה יפה מאוד ביחד עם קטעי הלחימה פנים אל פנים, הפאזלים הפיזיים, הצורך למצוא את הדרך הנכונה ומשחקי הבילוש הקטנים. במבט לאחור, המאפיין היחיד של באטמן שהיה חסר לי הוא לנהוג בבאטמוביל או כנף העטלף, שלא עושים כי הנוקם המכונף לא עוזב את האי. כל דבר אחר שאפשר לצפות שבאטמן יעשה, ניתן לעשות.

מאפיין מעניין נוסף של המשחק הוא ה-Detective Mode, עוד משהו שנראה כמו נלקח ישירות מהסרט "האביר האפל". בלחיצת כפתור, באטמן מפעיל את מצב הראייה המיוחד שלו, שחוץ מלמרוח את כל התפאורה בגוונים של סגול וכחול, מדגיש פרטים רלוונטיים, ויותר חשוב, מראה קירות שבירים, דיו בלתי נראה, מקומות סודיים ומגוון מאפיינים חשובים אחרים שלא כל כך ברורים לשחקן הלא מנוסה. האפשרות הזאת במשחק, מעבר להדגשת פרטים שקל לפספס, לרוב משמשת כעוד שעשוע צדדי מכיוון שאפשר לראות את קצב הלב של האנשים מסביב, ומעבר לצעקותיהם, לדעת כמה לחוצים הבריונים. אבל לפעמים היא תהיה מה שיפריד בין התגלות וקבלת צרור בבטן לבין לכידה וניטרול מושלם כי האויבים מצידו השני של הקיר נראים בבירור.
מלבד הסיפור הראשי של המשחק ישנם עוד שני משחקים צדדיים. הראשון הוא המשחק של החידונאי שפיזר סודות, חידות ועצמים מוסתרים ומוטמנים ברחבי ארקאהם. אין הגבלת זמן על מציאתם ואפשר לחזור אליהם אחרי הסיפור הראשי. הם לא נורא מסובכים ויש מספיק עזרים באינטרנט למי שצריך ומאוד מומלץ להשלים גם את החלק הזה של המשחק בשביל הכיף הטהור בלבד. בדרך כלל אני סולד מכל מיני 'הישגים' למיניהם במשחקים כי הם נראים כמו סתם דרכים להאריך את המשחק, בעיקר על ידי הכרחת השחקנים לעשות דברים שלעולם לא היו חושבים לעשות לבד. החידונאי, לעומת זאת, שולח את השחקן למעמקי האי ולמקומות מעניינים לבצע מעשים שרק מעניינים יותר. המשחק הצדדי השני הוא האתגרים, שמשחזרים קרבות וחדרי Predator מסוימים מהמשחק הראשי, בהם צריכים להגיע להצלחות, כמו להשיג כמות נקודות מסוימת או לבצע תרגיל מאוד מסוים על הבריונים המשוטטים. לדעתי, אתגרים אלו לא מעניינים במיוחד וצר לי על כך שהמשחק לא מאשר לכם 100% הצלחה עד שניצחתם את כל האתגרים הללו.

כך נראה ה- detective mode

כך נראה ה- detective mode

לסיכום, יש דברים שהייתי משנה במשחק, מסיר או מוסיף אם הייתי יכול וחלקם, במשחק אחר, היו גורמים לי לנטוש את הרעיון לחלוטין. Batman Arkham Asylum, בניגוד לאותו משחק אחר, עושה כמעט כל דבר אחר טוב כל כך שאי אפשר להרשות לעצמך לוותר על התענוג. הוא לא מוצר אחיד במיוחד, כשבחלקו הוא מכיל קטעים רציניים ומטמיעים שמקשרים את השחקן חזק עם הסיפור ובחלקו בנוי מקטעים לא רלוונטיים או שרק מפריעים לרצף. אחרי הכל, באטמן החדש עדיין בנוי טוב כמשחק. כסיפור, הוא יכול להיות קשה עד שלומדים אותו והוא פשוט מגניב וכיף בהרבה רמות.

גם למי שסולד ממשחקי קונסולה, לא מחבב את באטמן ואו שונא משחקים מנקודת מבט של גוף שלישי מומלץ לנסות את המשחק בכל מקרה.
כל מי שששוקל האם הוא כן או לא רוצה לשחק, הרשו לי לומר לכם: אתם רוצים לשחק.

ניתן לרכוש את המשחק דרך Play-Asia ולעזור במימון המשחקיה

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , ,
פורסם ב-ביקורת משחק
תגובה אחת ב“ביקורת משחק: Batman: Arkham Asylum
  1. Amitloaf הגיב:

    מי שמשחק בגרסת הPS3 יכול לשחק גם בתור הג'וקר. זה מאוד מעניין ומאוד מגניב ובעיקר מאוד שונה מהמשחק עם באטמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: