משחקים חברתיים הולכים ונעלמים

(מתוך הרשומה Collective Gaming של זיו קיטרו)

מי שחשוף לעולם המשחקים והצעצועים הם לרוב הורים לילדים קטנים שרוכשים להם צעצועים, ילדים שרוכשים משחקים בעזרת ההורים (ובכך אני מתכוון שהם נתלים על שרוול ההורים עד שאלו מוציאים את הכסף. זו בעיה בפני עצמה שכן חלק מהילדים האלו חצו את גיל 18, הם כבדים וזה קצת מביך שהם נתלים על שולי הבגד. מה גם שהם הורסים את השרוול והחולצה) והקבוצה השלישית שהיא השחקנים עצמם שנמצאים במצב בו הם יכולים להרשות לעצמם לרכוש משחקים לבד (חלק מהם הורים שפתחו את היכולת לנער את ילדיהם מהשרוול כדי לרכוש לעצמם משחקים).

שלוש הקבוצות האלו מבחינות במשהו מאוד מעניין שמתרחש בחנויות המשחקים. הדבר הראשון הוא שישנם עדיין המון משחקים חברתיים כמו מונופול, הרמז ומשחקי קלפים שונים שמביאים ילדים לשחק יחד. הדבר השני שהם שמים לב אליו הוא שאין שום חידוש בתחום הזה ואני לא מדבר על חידוש מהפכני במיוחד עם צורת חשיבה אחרת, אני מדבר על משחקים חדשים שיהיו זהים אפילו לישנים. היכנסו ממש עכשיו לחנות הצעצועים הקרובה אליכם ותמצאו את אותם הכותרים שהיו שם לפני חמש שנים. אלו המשחקים שכבשו את השוק ומאז אף אחד לא מנסה להוציא משהו שיתחרה בהם, לפחות לא בתחום הזה.

אז איפה החידוש? בתחום המחשב והקונסולות. זה המקום היחיד בו לחברות חדשות יש אפשרות לכבוש את השוק. הם עושים זאת עם סיפורים יוצאים מן הכלל, עם גרפיקה מדהימה ולרוב עם משחקיות שסוחפת אחריה משתמשים והופכת אותם לזומבים קטנים (גם כאשר הם בני 40 ויש להם ילדים, עבודה ואחריות להכין אוכל). זה לא המקום לדון באם המצב הזה של משחקי הוידאו הממסמרים שחקני למושב הוא טוב או לא (כלומר, זה כן הבלוג הנכון, פשוט לא הפוסט הנכון), הדיון האמיתי הוא האם יכול להיות שהעובדה שאנחנו לא רואים יותר ילדים משחקים יחד נעוצה בעובדה שאף אחד כבר לא מנסה לייצר משחקים כאלו?

השוק החברתי הוא שוק ענק, והוא צמא למשחקים חדשים. ההצלחה של משחקים כמו Rock Band רק מוכיחה עד כמה אנשים מחפשים אחרי משחקים בהם יוכלו לשחק יחד באותו החדר. הבעיה היא בשנים האחרונות משחקים שנחשבים חברתיים היו אלו שאפשרו לקבוצת אנשים לשחק ברשת. World of Warcraft הוא משחק מצוין – ובכל מקרה אם דעתכם אחרת, קשה להתווכח עם הצלחת הענק שלו – אבל הוא לא יוצר חיבורים חברתיים שאנחנו כבני אדם מחפשים. יש סיפורים על חברויות וזוגיות שפרחו ברשת אבל בהתחשב במספרי הגולשים, עד כמה המספרים האלו בכלל רלוונטים? Rock Band מאפשר לאנשים לשחק ברשת אבל אם מישהו אי פעם נכח במשחק שנערך בבית וצפה באנרגיות שמתפרצות בחדר, הוא מבין מייד מה הייעוד האמיתי של המשחקים האלו.

אל השוק הקלאסי – השוק בו Toys R Us שולטים – קשה למשחקים האלו לחדור. הם יקרים מאוד ולא מתאימים לילדים צעירים יותר. למעשה הם לא מתאימים לפלחי שוק די גדולים: חבר’ה מבוגרים שלא אוהבים משחקי מחשב או צעירים שמעדיפים את משחקי הקלפים למיניהם ולא מצליחים להתחבר לשלטים מלאי הלחצנים של הקונסולות. המטרה אם כן היא למצוא את "הנקודה המתוקה", החיבור בין משחקים שיש בהם אלמנטים חברתיים אמיתיים, כאלו שמביאים אנשים לשחק יחד פנים מול פנים, לבין שימוש בטכנולוגיה שאינה יקרה, מאפשרת עקומת למידה קצרה וחשוב יותר – יש ערך אמיתי לתוספת שלה.

לפני זמן לא רב יצא לאוויר העולם מונופול עם כרטיסי אשראי. למונופול יש מאות סוגים של לוחות וכרטיס האשראי הפך להיות עוד גימיק אבל כאשר הוא יצא הוא אמור היה להפוך למנוע מכירות אמיתי ובמקום ראינו מכירות מאוד מתונות. אף אחד לא מצא צורך בתוספת הזו, לרבים זה הפריע שיש עכשיו מערכת כרטיסי אשראי במקום הכסף המזומן. אנשים אוהבים את הכסף של מונופול, אנחנו אוהבים להחזיק שטרות ביד וכמה שיותר מהם ואם אפשר בצבעים הבוהקים שאומרים שאלו שטרות עם ערך גבוה. הוספת כרטיסי האשראי הייתה תוספת מיותרת טכנולוגיה היא רק אמצעי היא לא המטרה אבל את זה שכחו שם במעבדות הפיתוח.

אם אנחנו רוצים לראות משחקי חברתיים רבים יותר צריכים לקרות מספר דברים: מפתחי המשחקים צריכים לקחת אחריות ולהתחיל לחשוב בצורה שיש לה מודעות חברתית שנמצאת מחוץ לרשת והורים צריכים לקחת אחריות ולדרוש את המשחקים האלו. אם המשחק טוב הילדים ישחקו בו ואין סיבה לוותר על הפלייסטיישן לחלוטין אלא רק לאפשר עוד דרך בה כולנו נוכל להעביר את הזמן בכיף, כי כיף הוא הסיבה שאנחנו בכלל מתחילים לשחק.

עם התגית: , ,
פורסם ב-כללי
11 תגובות ב“משחקים חברתיים הולכים ונעלמים
  1. איתי ברנר הגיב:

    אחח – כרטיס האשראי במונופול – בסופו של דבר מדובר בסוג של מחשבון ממש לא נוח ומבלבל עם איזה ארבעה חורים שונים (זה לא הכי חינוכי 😉 ).

    בהקשר של משחקים חברתיים , יש דווקא כמה פיתוחים מאוד מעניינים – לא מזמן יצא משחק ניסיוני שמאפשר להדפיס פאזלים , להשלים אותם ביד, ולאחר מכן לצלם אותם באמצעות מצלמת רשת! נכון – סביר להניח שרוב השחקנים לא יצאו לטייל בשדות עם החברים הטובים ביותר שלהם כדי לקבל השראה, אבל זו התחלה.

    לצערי עוד לא היה לי זמן לנסות אותו כי אני לא בטוח שמדפסת הלייזר הש/ל שלי והמצלמה המוגבלת שלי מספיק טובים.

    http://www.ratloop.com/?games/mightier

    • איתי ברנר הגיב:

      אוקי – ניסיתי את המשחק עם העורך המובנה – ואני חייב להודות שלמרות שבנתיים זה לא מאתגר במיוחד – מדובר פשוט בחוויה יוצאת דופן! בחיים לא ראיתי משחק שבודק ככה את יכולת הדיוק שלי… (ויש לי שתי ידים שמאליות).

      ההסבר במשחק לא משהוא – כל מה שצריך לעשות זה לצייר כל עיגול כך שיקיף את הכוכב (בלעדיו הגובה לא מתאים) ואת כל המספרים הזהים (כל מספר מייצג קריסטל). צריך לשמור שכל העיגולים מספיק קרובים אחד לשני – אבל לא נוגעים זה בזה!

  2. Amitloaf הגיב:

    אני לא כזה מסכים עם הפוסט הזה.
    יוצאים המון משחקים גם לילדים יותר צעירים וגם לאנשים מבוגרים יותר. זה שהם לא מגיעים לארץ ואו מתורגמים לעברית זה משהו אחר.

    • zipdrive הגיב:

      לדעתי זיו הביע את דעתו על הנעשה בארץ בלבד.
      בנוסף, למרות שבשנים האחרונות יוצאים לאור יותר משחקי שולחן (בחו"ל) כל שנה (עד כדי המשבר הכלכלי הנוכחי), נשאלת השאלה כמה מהם מגיעים להפצה טובה. אם למישהו יש נתונים, שיגיד.

  3. זיו קיטרו הגיב:

    היי חבר'ה.
    לצערי הדבר נכון גם לחו"ל. אנחנו כמישחקנים (איתמר אתה משפיע עלי) רואים את המשחקים שיוצאים לחנויות בהן אנחנו קונים. כחלק מהתפקיד שלי בעבודה אני רואה שני דברים עיקריים:
    המשחקים שאנחנו רואים שיוצאים לחנויות המתמחות הם מורכבים מידי לחבר'ה צעירים שמעדיפים להתעסק עם דברים אחרים

    המשחקים האלו לא מגיעים לתפוצה גדולה ולכן גם אם הם כן פשוטים הם לא מגיעים אל קהל היעד שלהם.

    יש פה בעיה של ביקוש לא רק מצד המשתמשים אלא גם של חברות ההפצה וחנויות המשחקים שמעדיפות לא להחזיק משהו שנראה מורכב ושלא ימכר.

    באחד מהפוסטים שלי בעניין הזה אני אציג את הסטטיסטיקות של המכירות. הדבר היחיד שממש מחזיר מאבק למשחקי הוידאו הוא מונופול (לכן בחרתי בו בדוגמה) כל השאר פשוט לא נספרים כבר בגלל המכירות הנמוכות.

  4. poly הגיב:

    אולי זה בגלל הרצון ל"בשר ותפוחי אדמה" – משהו שלא צריך להשקיע הרבה זמן בו כדי ליהנות וההנאה לא תהיה גדולה, כי כיום יש הרבה מדיומים, ולאו דווקא בגלל המורכבות של המשחק. אולי אנשים מעדיפים להעביר חצי שעה עד שמשתעממים במונופול כי זה קל והחוקים לא מסובכים, כמו המשחק של פקקי התנועה או אבלון למשל.

    היה נחמד אם היו יותר משחקים פשוטים עם עלילה – למשל משחק קופסא שצריך להרכיב בו כמה דברים ומשחקים כילדים שנמצאים בבית עם מלכודות וצריך להגיע לאיזה קבר ולסגור אותו נראה לי.

  5. זיו קיטרו הגיב:

    Poly – אכן זו הבעיה. מונופול פשוט להבנה לעומת Twilight שודרש תואר אקדמי ושלוש שעות הכנה (אני מגזים). אני חושב שלא חייבים שהחוקים יהיו פשוטים או שהמשחק יהיה מורכב פחות, מה שכן צריכים שהתפעול יהיה פשוט ושהמשחק ייתן חוויה מלאה יותר.

  6. Sabre Runner הגיב:

    אני עדיין חושב שזה תלוי מאוד איפה מסתכלים, זיו, איתמר. יש דיי הרבה משחקים, הם פשוט לא מגיעים למקומות הנחוצים. יש משחקים שדורשים פחות מחצי שעה הסבר, קל לשחק אותם, הם כיפים גם במשחק מחדש ולא נורא מסובכים. רק שמעט מאוד מקבלים תרגום ולכן מעט מהם יגיעו לידיהם של ילדים ישראלים. מנצ'קין ומגה-פיצוץ הם משחקים כאלו שכן עברו תרגום אבל הם המיעוט.
    לפני שבועיים הכרתי משחק נחמד שנקרא Kingsburg שבו כל אחד משחק סוג של אדון מחוז בממלכה שמנסה להגדיל את המחוז שלו, להשפיע על יועצי המלך ולשרוד את ההתקפה השנתית על הממלכה. המשחק דיי פשוט, האסטרטגיות האפשריות בו מגוונות והקוביות מוסיפות אפקט מזל שהופך כל משחק חדש לשונה.

  7. poly הגיב:

    הם גם לא מקבלים הרבה פרסום. לפני כמה שבועות ראיתי פרסומת של קודקוד שפרסמו משחק ששיחקתי בו לפני עשר שנים בערך – אני לא זוכר איזה משחק זה היה.

  8. בתאל הגיב:

    משחקים לנשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: